ב-20 לחודש שעבר התקיימה פתיחת התערוכה הראשונה שלי בסטודיו נעים בשכונת פלורנטין בתל אביב. מי שמכיר אותי יודע שיוגה וצילום הן האהבות הגדולות שלי ולפעמים אני זוכה לשלב בין השתיים.
הפתיחה הייתה מאוד מרגשת ומשמחת עבורי, הגיעו אנשים יקרים: חברים, מכרים, מורים ותלמידים משיטות שונות. הייתי אסירת תודה.
הזכרון של הערב ההוא לוקח אותי לחשוב על תרגול היוגה המודרני שלנו בקהילה ועל הערך המוסף שלו. התרגול בכיתה מתבצע בשקט שכל אחד מכונס בעצמו, ויחד עם זאת נמצאים בחדר אנשים נוספים שנעים בתאום ונוכחותם מורגשת, כאילו נוצר מארג עדין בניהם. כאן השקט יוצר בעדינותו קירבה ואמון.
אפשר עדיין לראות את התערוכה היא מוצגת עד סוף חודש אפריל בסטודיו נעים ברחוב סלמה 46 בתל אביב.
אפשר לקרוא כאן את הכתבה הנחמדה שהתפרסמה לקראת התערוכה באתר NRG.
הנה ההזמנה לתערוכה שעיצב המאייר המוכשר ישי מישורי.
מודעות פרסומת

לפני כשנה ביקרתי את אחותי בארצות הברית. היא כבר התוודעה לעולם היוגה והחלה להתאמן באופן קבוע. בין השאר, כמו כל מתרגלת אמריקאית מסורה, היא כבר החלה לבנות אוסף של סרטי יוגה בדי-וי-די. ראיתי הפקות מרשימות יותר בחיי, אך עדיין, ברוב התקליטורים אפשר לראות אנשים יפים מתרגלים יוגה בלוקיישנים מרהיבים, לבושים (פחות או יותר) במיטב בגדי האימון, מלווים במוזיקת חלילים כזאת או אחרת – וזה דווקא די נחמד. רק ריח קטורת חסר שם, בכדי להשלים את התמונה. ואולי חסר שם גם עומק.

נזכרתי בספרייה העשירה של אחותי כאשר צפיתי בסרט הדוקומנטרי "Enlighten Up" של הבימאית קייט צ'רצ'יל בפסטיבל הרוחני שהתקיים לא מזמן בסינמטק תל אביב. ניק רוזן, בחור ניו יורקי מעודכן, הסכים להיות שפן הניסיונות של צ'רצ'יל: היא ליוותה אותו בצעדיו הראשונים בעולם היוגה האמריקאי, במטרה לבדוק האם וכיצד היוגה יוצרת שינוי בחיים. נשמע מעט יומרני, אך נראה שהניסוי הצליח.

הסרט מתחיל בראיונות קצרים עם כמה מסלבריטאי היוגה שראיתי באוסף הדי-וי-די . צ'רצ'יל ערכה את התשובות כך שכולם עונים על אותה שאלה בכל פעם – מה שחושף פעמים רבות את מכונת יחסי הציבור שעומדת מאחורי כל אחד מהם, ולעתים אפילו בורות. הראיונות מסתיימים בנתונים: כמה ספרים וקלטות הוציא כל אחד מהם. הנקודה ברורה: מדובר בתעשייה שהמוצר שלה הוא "רוחניות". רשמתי לפני להמליץ על הסרט לאחותי.

בהמשך הסרט ניק מתנסה בכמה וכמה שיטות פופולאריות של האטה יוגה (אשטנגה, איינגר, קונדליני, ביקראם ועוד שיטות בנות כלאיים אחרות שנוצרו במערב) ונפגש עם מורים שונים ברחבי ארה"ב. לקראת סוף המסע הוא וצ'רצ'יל מגיעים להודו ואפילו פוגשים את פטאבי ג'וייס ז"ל, שהמציא את האשטנגה יוגה, ואת ב.ק.ס. איינגר, ממציא שיטת איינגר, או כמו שהמורה שלי קוראת לו: מר איינגר. מדובר בשני המורים המפורסמים ביותר שאחראיים על הפצת היוגה במערב. לבסוף ניק גם נחשף לבהאקטי יוגה – יוגה של התמסרות.

במהלך הסרט נשאלות שוב ושוב השאלות מהי יוגה ולמה אתה מתרגל יוגה, ולכל אחד יש תשובה משלו. אף תשובה לא נשלפת מהשרוול. כי מה שצ'רצ'יל מצליחה להוכיח זה שיוגה צריך פשוט לחוות. הדבר הכי חשוב ביוגה הוא האימון, החוויה, התהליך הגופני והנפשי. רק אחר כך אפשר להתחיל לדבר.

היוגה, שיטת תרגול בת אלפי שנים, הולידה מתוכה זרמים שונים ומגוונים. מכל זרם הסתעפו תתי זרמים של השקפות ושיטות תרגול ומהם התפצלו זרמים נוספים – רבים מהם בעקבות חשיפת היוגה למערב. המתרגלים המערביים אימצו לחיקם בעיקר את הפן הפיזי יותר של היוגה (האטה יוגה), ובה תנוחות היוגה השונות, שרובנו מכירים. אבל בדיוק כמו במסורת היהודית בת אלפי השנים, השיטות ביוגה שונות, אך הבסיס והרעיון המרכזי נותרו איתנים.

בשיטת ויג'נאנה אנו מבצעים את התנוחות (אסאנות) לצד תרגילי נשימה (פרניאמה) ומדיטציה, ומשתמשים בכלים הללו כדי לפתח תשומת לב אל הגוף, אל התחושות שלנו, אל ההוויה. למילה ויג'נאנה יש בסנסקריט משמעויות רבות: זוהי הפעולה של הבחנה או מיון, הבנה והכרה, וגם אינטליגנציה, ידיעה, יכולת, אמנות ומדע (לפי מילון אנגלית-סנסקריט של מוניר ויליאמס). ויג'נאנה היא הידיעה וההבנה שמעבר לשכל. בשבילי זו הבנת המהות, הבנה שרק לב מסוגל לה. כמו שאפשר לומר דברים שונים שנתפסים בשכל על המילה "אהבה", עד שלא חווים אותה בעומק הלב והנפש, לא יודעים מהי.

לכן, יוגה היא יוגה, כל עוד מי שלומד ומלמד אותה מוכן להתחייב לחוויה הפנימית והעמוקה שהיא מאפשרת.