שיעור חדש נעים

דצמבר 5, 2011

אני שמחה ונרגשת לבשר על שיעור ויג'נאנה יוגה חדש בהנחייתי בסטודיו נעים, סלמה 46, פלורנטין, תל אביב. בימי רביעי ב12:30 בצהריים. מתאים למאחרי קום ולכל מי שעיתותיו בידיו (:

לפרטים נוספים והרשמה

ניתן ליצור עימי קשר בטלפון 054-7489906

או עם סטודיו נעים בטלפון 03-5188998

דצמבר נעים!

מודעות פרסומת
ב-20 לחודש שעבר התקיימה פתיחת התערוכה הראשונה שלי בסטודיו נעים בשכונת פלורנטין בתל אביב. מי שמכיר אותי יודע שיוגה וצילום הן האהבות הגדולות שלי ולפעמים אני זוכה לשלב בין השתיים.
הפתיחה הייתה מאוד מרגשת ומשמחת עבורי, הגיעו אנשים יקרים: חברים, מכרים, מורים ותלמידים משיטות שונות. הייתי אסירת תודה.
הזכרון של הערב ההוא לוקח אותי לחשוב על תרגול היוגה המודרני שלנו בקהילה ועל הערך המוסף שלו. התרגול בכיתה מתבצע בשקט שכל אחד מכונס בעצמו, ויחד עם זאת נמצאים בחדר אנשים נוספים שנעים בתאום ונוכחותם מורגשת, כאילו נוצר מארג עדין בניהם. כאן השקט יוצר בעדינותו קירבה ואמון.
אפשר עדיין לראות את התערוכה היא מוצגת עד סוף חודש אפריל בסטודיו נעים ברחוב סלמה 46 בתל אביב.
אפשר לקרוא כאן את הכתבה הנחמדה שהתפרסמה לקראת התערוכה באתר NRG.
הנה ההזמנה לתערוכה שעיצב המאייר המוכשר ישי מישורי.

הרבה אנשים שמתרגלים יוגה פעם בשבוע אומרים: "הגוף שלי צריך את זה". מהו הדבר הזה ש"הגוף צריך" – קצת תנועה? קצת מתיחות? מאמץ גופני מבוקר? רבים מתרגלים יוגה פעם בשבוע ואז ממשיכים לשבת שעות כפופים ומאובנים מול מחשב, לאכול יותר מדי, לרבוץ מול הטלוויזיה, לעשן, לשתות והעיקר – לא עוצרים לרגע כדי להתבונן.

יוגה בתל אביב וערים אחרות

בשביל מאמץ גופני לא צריך יוגה. היוגה מספקת הרבה יותר מזה. ביוגה הגוף והתודעה נהנים לעבוד במשותף: כשהתודעה מרוכזת הגוף פועל טוב יותר והתחושות מועצמות; וכשלגוף טוב, לתודעה קל יותר לנוח.

פטנג'לי, מי שכתב לפני אלפי שנים את "היוגה סוטרה", שהיה לאחד מהטקסטים היסודיים של היוגה, פותח את סוטרה 15.2 כך: "לבעלי כושר הבחנה הכול רק סבל…" (בתרגום אורית סן גופטה). ואכן, החוויה הנפוצה בקרב מי שרק התחיל לתרגל מדיטציה והתבוננות עצמית, היא סבל. לרוב צריך להתמודד עם רגשות שליליים רבים ועם השיפוטיות שלנו כלפי עצמנו וכלפי אחרים. צריך אומץ כדי להמשיך להתבונן, לבלוע מעט רוק, לקחת עוד נשימה, עד שהמבט מתרחב, עד שמתגלות נקודות נוספות וחושפות יותר ויותר חלקים מהתמונה המלאה. זה מה שהיוגה יוצרת: מרחב תודעתי ומרחב גופני שבאים דווקא מתרגול של צמצום, שמאפשר ראיה מלאה יותר של הדברים.

עם הניסיון בתרגול יוגה, אני מגלה שהכלי החשוב ביותר שקיבלתי הוא התבוננות. חיי לא השתנו מהקצה אל הקצה, אבל למדתי "לפקוח את עיני" גם כשהן עצומות. כנראה שחיינו לא ישתנו באופן דרסטי בעקבות תשומת לב למגע של כף הרגל עם האדמה, אבל משהו עדין יותר נפתח: היכולת להתבונן, להיות קשובים ונוכחים יותר גם בחיים הקדחתניים של העיר. האפשרות הפשוטה לשים לב – ולהרגיש – את הפרטים הקטנים בתוך המארג הזה שנקרא חיים.